כיצד מנציחים את זיכרה של תלמידת בית הספר שנהרגה בפיגוע טרור?
לזיכרה של התלמידה גלילה בוגלה ז"ל (1992-2002)
רקע
18.6.2002- תלמידת כיתה ד' עולה לאוטובוס בשכונת
גילה בירושלים בדרכה לביה"ס רחביה ע"ש פולה ודוד בן גוריון שבשכונת רחביה בירושלים.
מספר דקות לאחר מכן נשמע פיצוץ עז שהרעיד את העיר. מחבל שעלה לאוטובוס
בצומת פת פוצץ מטען חבלה. עשרות נוסעים נפגעו, 19 נוסעים נהרגו - וביניהם גלילה
בוגלה שלנו !
הדילמות והבעיות שעמדו בפני בית הספר בעקבות האסון
כיצד מתאוששים מן האבל הכבד וממשיכים את שגרת החיים והלימודים
בביה"ס?
כיצד מוכיחים לתלמידים, להורים, ולכולם שהחיים נמשכים למרות הכאב
העמוק והאובדן?
כיצד מנציחים את זיכרה של ילדה כה שמחה, חייכנית וחיונית שכולם כל
כך אהבוה?
כיצד הופכים את ההנצחה למנוף להובלה והשרשה של ערכים כגון: כבוד
לשונה, סובלנות, אהבת הארץ.....
האם תמונתה שתתנוסס על הקיר- תנציח?
האם פינת הנצחה הכוללת תמונות מחייה הקצרים- תנציח?
האם גינה ובה פרחים שכל כך
אהבה- תנציח?
האם פינת משחקים הכוללת משחקים שאהבה- תנציח?
האם טקס כל שנה לזיכרה- מספק?
אולי בכלל צריך לטמון את העבר ולהפנות את המאמצים לתקוות,
לחלומות ולעתיד?
שיחות רבות נערכו עם צוות בית הספר, עם תלמידי כיתתה של גלילה, עם
תלמידי מועצת התלמידים שייצגו את כלל תלמידי ביה"ס, עם וועד ההורים כנציגי
הורי ביה"ס, עם משפחת בוגלה המורחבת: הורים, הנוק (חנוך) האח הבכור, הדודים והדודות,
ועם הפיקוח ואנשי מנח"י.
היה ברור שרוצים, חשוב והכרחי להנציח את זיכרה.
היה ברור שההנצחה צריכה להוכיח שאנו חזקים, ושהחיים חייבים להימשך -
לצד הזיכרון הכואב.
היה ברור שדרך ההנצחה צריכה להיות קשורה לאופייה של גלילה, לדברים
שאהבה לעשות, ולשמחת החיים שלה.
עיצוב המשחקייה והגינה ומקומן בחיי תלמידי בית הספר
להנצחתה בבית הספר הוחלט להקים משחקייה שתישא את שמה, ושתלמידי
ביה"ס יוכלו לשחק בה בשעה שבועית שהוקצתה במיוחד לכך במערכת השעות הכתתית,
בנוסף כמובן להפסקות הרגילות שבהן המשחקייה עמדה לרשותם.
ביה"ס רצה שבמשחקייה יוכלו הילדים ללמוד בפועל מהו כבוד לזולת,
מהו שיתוף פעולה, מהי סבלנות, מהי סובלנות, וכיצד ניתן לפתור קונפליקטים בנועם הליכות וללא אלימות.
את המשחקיה תכנן ועיצב בהתנדבות אב לילדים בביה"ס, האדריכל מיכה
וקנין.
הסרטון משמאל מציג את המראה הכללי של המשחקיה והצילומים בסוף הדף מציגים מרכיבים שונים בה.
החדר נצבע בתכלת כצבע השמיים,
תאורה מתאימה שנראתה ככוכבים בשמיים עוצבה ונתרמה, משחקים נקנו ונתרמו ע"י
חברות וריהוט מתאים במימון מנח"י שולב בחלל החדר.
מעל לכניסה למשחקיה התנוססה תמונתה האחרונה של גלילה - תמונת ילדה
חייכנית הצופה מלמעלה בשמחה ובסיפוק בילדים המשחקים ושומרת עליהם מכל רע.
בפינת החדר מול הכניסה ניצבת פינת זיכרון הכוללת תמונות מחייה, כתבות
לזכרה (כולל נאומו של ראש הממשלה אולמרט בנאומו בקונגרס של ארה"ב שבו הזכיר את סיפורה של גלילה), וכן פסלי מלאכים אותם הכינו תלמידי כיתתה יום לאחר הפיגוע כחלק מהטיפול
הראשוני בכאב ובאבל.
בסמוך למשחקיה ישנה חצר קטנה. הורי גלילה ביקשו לטעת לזכרה עץ
זית המסמל שלום. סביב העץ נשתלו פרחים,
הוצבו ספסלים, ועתה הייתה לתלמידים גינה להנאתם - "הגינה של גלילה".
המשחקיה והגינה היו מוכנות לקראת יום השנה הראשון לזיכרה של גלילה.
"המשחקיה של גלילה" הפכה להיות החדר השמח ביותר בביה"ס וממנו בקעו
צהלות ילדים שנהנו לשחק בצוותא.
לעיתים בקעה מן החדר מוסיקה של ילדים המתאמנים בנגינה על כינור, צ'לו,
חלילית או מנדולינה, או מוסיקה להכנת קטעי מחול לאחד מהטקסים הרבים שביה"ס
ערך.
המשחקיה והגינה הוצגו לכל אורח שהגיע לביקור בביה"ס וגרמו
להתרגשות רבה מסיפורה של גלילה ומדרך הנצחתה.
בזכות המשחקיה כל תלמידי ביה"ס, מכיתה א ועד לכיתה ו', הכירו את
שמה של גלילה, הכירו את סיפור חייה, ואהבו לבלות במשחקיה.
 |
| סלומון, דודה של גלילה בדברים לזכרה בטכס יום הזיכרון |
פעמיים בשנה, שנה אחר שנה הגיעו בני המשפחה לטקסים: טקס יום הזיכרון
לחללי צה"ל שהינו גם יום הזיכרון לנפגעי פעולות איבה, וכן ביום השנה להירצחה:
·
ביום הזיכרון הוזכר שמה בטקס, נאמרו דברים לזכרה ותמונתה הוצבה בכניסה
לביה"ס.
·
ביום השנה להירצחה נערך אחה"צ טקס אינטימי במשחקיה ובגינה
שלזיכרה. לטקס הגיעו מלבד בני משפחה, צוות ביה"ס והורים- גם חבריה לכיתה
שהקפידו להתייצב לאזכרה מדי שנה.
גלילה החברה
ביום השנה השמיני לזיכרה נפרדנו מחבריה לכתה שהיו כבר תלמידי כיתה
י"ב במסיבת גיוס. הוריה של גלילה העניקו לכל אחד מהם מתנת גיוס צנועה. היינו
בטוחים שעם גיוסם לצה"ל תיפסק השתתפתם באזכרה השנתית - אך לא! חלקם המשיכו
להגיע גם במדים! אין זה מפליא - גלילה הייתה חברה אמיתית של כולם והיא נותרה בליבם
למרות השנים שחלפו.
דמיינו תלמיד היושב לבד: גלילה מיד היתה נכנסת לפעולה, מצרפת את
השולחן שלו לשולחן שלה ודואגת שלא ישב לבד, שלא יהיה בודד, עצוב או זקוק לדבר מה.
כשהמורה הייתה נכנסת לכיתה ומגלה שסדר הישיבה השתנה, היא מיד הייתה מבינה שידה של
גלילה בדבר.
גלילה הייתה נדיבה לכולם: דמיינו קרטיב המתחלק לכמעט כיתה שלמה!
לסיום:
גלילה המיוחדת היתה ואיננה עוד! ילדה מקסימה ממשפחה אתיופית נוצרית,
מבית מטפח מאד, שלא היא ולא אחיה, הנוק (חנוך), חשו בבית הספר, ולו גם ליום אחד,
גילויי גזענות או אפליה.
דודתה של גלילה, אתי סולומון, כתבה באחד ממכתבי התודה לביה"ס
(2013):
"ביה"ס
היה מקום בו כל ילד התקבל באהבה ללא משוא פנים וללא התייחסות למוצאו וצבע עורו.
תמיד אפשר היה לפנות ולמצוא אוזן קשבת אצל המנהלת. היא תמיד הייתה כתובת לכל שאלה
ובעיה, ותמיד נענינו בסבלנות, בהבנה
וברגישות גדולה מאד תוך התחשבות ברגשותינו ובצרכינו. היא תמיד ניסתה לעזור, להקל,
לבוא לקראתנו ולתת לנו הרגשה שאנו תמיד רצויים בביה"ס"
משפחת בוגלה שאיבדה את היקר לה מכל הרגישה שייכות לחברה הישראלית בכלל
ולבית הספר בפרט. המשפחה עטפה את בית הספר באהבה רבה ובכך המשיכה לחוות את אושרה
של גלילה בבית הספר. כך כתבו באחד ממכתבי התודה הרבים הוריה של גלילה, קידיסט
וברחנו בוגלה בשנת 2011:
"תודה
על ההבנה וההתחשבות.
תודה
על התמיכה והעזרה לאורך השנים.
תודה
על ההקשבה ,הסבלנות ותחושת השייכות שנתת לנו.
בזכותך
גלילה נשמרה בלב כולם.
מברכים
אותך שתחנכי דורות רבים לערכים ודרך ארץ, כפי שהפגנת כלפינו"
גלילה בוגלה ז"ל – יהי זכרה ברוך !
קישורים נוספים לזכרה של גלילה:
צילומים מ"המשחקיה של גלילה":
 |
| דבריו של ראש הממשלה אולמרט בקונגרס האמריקאי על גלילה |
 |
| מראה אחת מפינות החדר |
 |
| אחד מארונות המשחקים בחדר |
 |
| מראה כללי של החדר |
 |
| שולחנות המשחק בחדר |
 |
| משפחת בוגלה בהרכבה המלא |
 |
| תיאור עיצוב החדר - ע"י אדריכל מיכה וקנין |
